להיות בעלת רכב ישן יכול להיות מאתגר, מלחיץ לעיתים, וכמובן מאד מלמד ומאתגר. תחיה פישר מספרת קצת על חוייותיה עם רכב ישן מאד!
לפני 3 שנים אחותי הבכורה ילדה את בתה והחליטה שהגיע הזמן לקנות רכב חדש, ובעיקר- רכב עם מזגן.
עד לאותו היום היא נסעה ברכב שהעבירה לה אמי שתחיה – מיצובישי כריזמה לבנה שנת 99.
מפה לשם, היה מתבקש שאת המיצובישי הלבנה אחותי תעביר אליי, היחידה במשפחה שעוד אין לה רכב משלה. שמחתי מאוד להתחדש, בעיקר שבאותם ימים למדתי באוניברסיטת בר אילן וחיפשתי דרכים נוחות להתנייד.
בעת נתינת הרכב, אחותי יחד עם המוסכניק של המשפחה עשו לי “חפיפה” –
סיפרו לי שלרכב אין מזגן כי המדחס שלו לא עובד.
אמרתי: אז בואו נקנה חדש..
ענו לי: לא שווה.
“אוקי”, עניתי, עדיין אחוזה בהתרגשות של “יהיה לי רכב משלי”.
החפיפה המשיכה בכך שיש לבדוק שמן ומים בצורה תכופה,
ושיש לשים כפתורים שאיתם פותחים את חלונות הרכב (רק הקדמיים, כי לצפות שהאחוריים יעבדו, זה מוגזם ).
בשנה הראשונה שהרכב היה אתי, הצטיידתי בהמון מניפות כתחליף למזגן,
אחי סידר לי את הריפוד של תקרת הרכב בעזרת המון נעצים (עיצוב חדשני ובלעדי)
אנשים מבר-אילן לקחו אתי טרמפ ברכב, ומצאתי את עצמי מתפללת כל הדרך:
“בבקשה שלא יהיו לי פדיחות, ושהמנוע לא יתחמם, בבקשה”!!!
לצערי, פעמים רבות, למרות שהייתי מאוד אחראית ובדקתי שמן ומים כל הזמן!! המנוע עדיין התחמם. לקחתי למוסכניק, שרק חזר ואמר לי – אין מה לעשות, נשמה, רק להקפיד על שמן ומים.
פעם אחת, נסעתי למבחן באוניברסיטה, לקחתי לי מרווח זמן גדול כי ידעתי עם מי יש לי עסק,
ועדיין פתאום המנוע התחמם. עצרתי בשולי הכביש, וחיכיתי רבע שעה כדי לפתוח את הפקק.
אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי- התממש באותו הרגע, ומתברר שפתחתי את הפקק מוקדם מידי, הלחץ עדיין היה גבוה, ומים השפריצו.
למזלי הגדול מאוד- הקפדתי שתמיד כשאני מתחילה לפתוח את הפקק יש לידי כרית גדולה ומלא שמיכות, כדי שאם חלילה יקרה מצב כזה של פתיחה מוקדמת, אז אהיה מוגנת.
קיבלתי כמה כוויות באצבעות אך לשמחתי שם זה נגמר.
תמיד הולך איתי הסיפור של אחת המטופלות שלי (אני מטפלת במגע), שבאה אליי לטיפול עם הרבה כוויות. שאלתי אותה למה והיא סיפרה שפתחה את פקק המים כשעוד היו רותחים וזה השפריץ עליה על המון מקומות בגוף. שלא נדע, צריך מאוד להיזהר!!
לשמחתי, חייל אמיץ עצר לידי ועזר לי. החליף אותי ואת ידיי הרועדות, וסיים לי את הסיפור בביטחה. הגעתי לאוניברסיטה, חניתי ולשם כבר הזמנתי גרר.
לשמחתי, בערך סביב אותה נקודת זמן, הכרתי דרך מקום העבודה חבר יקר ובדואי, שיש לו המון ניסיון עם רכבים, הוא אמר לי:
תני לי לבדוק לך את השמן והמים. החבר בדק, ואמר לי:
מה? זה רק הצינור פה שלא מונח במקום. עשה עוד כמה פעולות, וסידר לי הכל!!!
מאז שסידר לי, יכולתי לנסוע ממש בלב שקט, ולא קרה כלום. (כמובן שעדיין המשכתי להקפיד על מילוי שמן ומים). מפה לשם, הרכב שימש אותי בנאמנות (יחסית) למשך שנתיים וחצי.
לפני חודשיים, עשיתי נסיעה בחום, לים בראשון לציון.
האוטו התחמם מאוד בצורה פתאומית וחזרתי מהר הביתה כדי לא להיתקע.
הזמנתי את החבר, הוא ראה שאיכשהו קרה שהשמן והמים התערבבו להם, ושראש המנוע שלי נהרס כליל.
הבנתי שימי העלייה לכביש של האוטו שלי הגיעו לקיצם וערכנו טקס פרידה קצר.
ביי ביי רכב מיצובישי כריזמה לבנה שנת 99 (במהלך הזמן היה נסיון לתת לו שם, אך לא צלח).
מסקנותיי מלהחזיק רכב ישן הם שזה לא מומלץ, אלא כן יש לך חבר שממש מבין ברכבים, ואלא אם כן זה רכב עם הרבה סמנטיקה משפחתית ובעל ערך רגשי מסוים
וכמובן – שצריך לדאוג לתחזוקה תמידית של השמן והמים, שחיוניים לרכב כמו שהנשימה והשתייה חיונית לגוף האדם.