בר התחילה ללמוד נהיגה והפסיקה בגלל פחדים וחרדות בעקבות תאונה שעברה. סיפור מעורר השראה על עקשנות ונחישות!
בגיל 15 עברתי תאונת דרכים, אמנם נפצעתי קל אבל לקחו לי הרבה שנים להתגבר על הפחד. כשכל החברים מסביבי התחילו להוציא רישיון, אני עוד פחדתי לעלות על רכב כשמישהו אחר נוסע. כל הזמן דרוכה, מפחדת, חרדה.
בגיל 19 ניסיתי להתגבר על הפחד ולהתחיל לימודי נהיגה, אבל בכל נסיעה היתי נתקפת בחרדה והידיים היו רועדות לי.
החרדה הייתה בעיקר בכבישים מהסוג שבו עברתי תאונה (דו סיטרי, נתיב אחד לכל כיוון ללא הפרדה). אחרי מספר שיעורים ויתרתי והתייאשתי.
בגיל 22 החלטתי לעשות את הצעד היותר קיצוני ולעשות רשיון על אופנוע. בשיעור הראשון שעשיתי הצלחתי איכשהו לשטח את האופנוע על הכביש ובאינסטינקט שאין לי מושג מאיפה בא – זינקתי ממנו ומצאתי את עצמי עומדת על 2 כמו חתול.
ניסיתי שוב, במקום אחר. המורה ראה שאני בחרדות וניסה לגרום לי לפתח ביטחון. זה היה יותר מדי בשבילי.
בפעם השלישית, בגיל 22, עליתי לאוטו בפעם הראשונה, אחרי תדרוך מאסיבי למורה שלי. איך שיצאתי מהחניה והתחלתי לנסוע – הרגשתי שכל החרדות שלי נעלמו. העברתי הילוך, המשכתי לנסוע והיתי בהלם מעצמי. זהו, נגמר הפחד. סופסוף, אחרי 9 שנים הצלחתי לעלות על ההגה בביטחון מלא. בסך הכל עשיתי כ-40 שיעורים ועברתי בטסט שלישי.
מאז התמכרתי, המורה שלי היה הכי מדהים שיכולתי לבקש. כל הזמן תמך בי, עודד אותי, נתן לי המון תשומת לב והרעיף עלי מחמאות. ובסופו של דבר בזכות המורה הצלחתי להוציא רשיון נהיגה.
היום אני אוהבת לנהוג מאוד, אבל כל הזמן מסתכלת במראות, זהירה. הבוקר שלי נראה אחרת כשאני נוסעת לעבודה עם האוטו ורדיו ברקע. אני מגיעה שמחה ומרוצה לעבודה”
הטיפ של בר למי שחוששת מכל נושא לימודי הנהיגה – בסוף זה יקרה. אל תתנו לסביבה ללחוץ עליכן, או להרגיש נבוכות.
כשאתן תיהיו מוכנות הגוף שלכן יאותת לכן. מאוד חשוב למצוא מורה טוב/ה, להסביר לו/ה את המצב ושתיהיה כימיה טובה בינכם/ן.